מאחורי הסטודיו: הדרך שלי

יום האישה 2026.

סיפרתי לא מעט על החלקים בביוגרפיה שלי

שהובילו אותי להיות מי שאני כמעצבת וצורפת תכשיטים,

אבל הפעם אני רוצה לשתף דווקא בחלק שנראה על פניו "טכני", הקמת עסק.

זו לא קלישאה שלהיות אישה בעולם של עסקים

(בטח בשנות ה-80 כשאת מתח מאפס) זה מצריך כוחות חזקים, עקשנות והרבה אמונה בדרך שלך, יותר מאשר גברים.

בגיל 23 פתחתי תיק במס הכנסה, צעד קטן על הנייר שהפך לדרך חיים.

עזבתי בית מלאכה והקמתי סטודיו משלי.

הצגתי בנחלת בנימין, יצאתי לתערוכות בניו יורק,

למדתי לייצא, לנהל משא ומתן באנגלית ולהתמודד

עם שווקים גדולים בהרבה מישראל הקטנה שלנו.

האינתיפאדה, משבר הסאב־פריים של 2008

ועליית מחירי הזהב טלטלו את העסק.

סירבתי לעבור לציפוי זהב, נפרדתי בצער מחלק מהצוות והתחלתי מחדש.

בחרתי להתמקד בלקוחות פרטיים ובסטודיו שאתם מכירים היום.

השינויים התכופים במציאות העולמית בכלל,

ובפרט בחיים הישראליים שלנו, עליות במחירי חומרים הגלם

וכניסת הרשתות החברתיות כשחקנים חדשים בעולמות השיווק,

מצריכים כל הזמן להיות עם האצבע על הדופק

ותמיד לחשוב חמישה צעדים קדימה.

ממש שריר שצריך לאמן לכל אורך הדרך ולהאמין בעצמך,

אך גם להטיל ספק באיזון מחושב ועדין מאוד.

הבנתי עם השנים: לעשות תכשיט יפה זה נפלא,

לרגש ולשמח אנשים בעיצובים שלי זה ממלא את הלב,

אבל לדעת למכור זו כבר עצמאות אמיתית.